התחממות גלובלית - ספקות ומידע עדכני 

במשך שנים רבות היו ספקות לגיטימיים מאד לגבי מידת רצינותה של הסכנה בהתחממות גלובלית, ועוד יותר מכך לגבי תפקידה של האנושות בתהליך. אם זאת, כיום המדענים יכולים להרשות לעצמם להיות בהירים יותר: כמעט כל העדויות החדשות תומכות בקיומו של תהליך התחממות כלל-עולמי. בדו"ח האחרון של הוועדה הבין ממשלתית לשינויי אקלים של האו"ם (IPCC) , המורכבת ממיטב המדענים העוסקים בתחום, (לרבות מספר ספקנים בעלי שם) המסקנה הסופית היא כי "פעולות האדם תרמו באופן משמעותי להתחממות שנצפתה לאורך חמישים השנים האחרונות".

הדו"ח האמור גם מתבסס על מספר רב של מחקרים שהתפרסמו לאחרונה בבואו לענות על מספר שאלות שהועלו על ידי הספקנים:

a. האם התהליך אכן מתרחש?
ישנם חוקרים המטילים ספק בקביעות כגון זו של המכון הלאומי האמריקאי למחקר אטמוספרי ואוקייני לפיהן שלוש מתוך חמש השנים האחרונות קבעו שיאים של חום, בהתבסס על מידע ממאה השנים האחרונות, תוך תקיפת עובד היותן של מסקנות אלו מבוססות על תצפיות מבוססות יבשה. מכיוון שמרבית נקודות המדידה, במיוחד הישנות והוותיקות ביניהן, נוטות להיות בסמוך ליישובי אדם, כולל ערים גדולות, ומכיוון שיישובים וערים (המהווים לא יותר מ2% משטח היבשה של כדה"א) הינם חמים יותר מאשר הטבע מעצם טבעם של מגורי אדם, הרי שניתן היה לצפות שלאורך המאה החולפת, כשהערים נעשו גדולות ומאוכלסות יותר, וצריכת האנרגיה של תושביהן גדלה, ניתן במקביל לצפות לעליית החום בסביבתן.
חוקרים אלו מרבים לצטט נתונים שהתקבלו מלוויינים המצביעים על כך שהטרופוספרה התחתונה (המשתרעת מהקרקע ועד לגובה 8 ק"מ) איננה מתחממת כלל http://wwwssl.msfc.nasa.gov/newhome/headlines/essd12mar97_1.htm. הם טוענים כי חוסר עקביות זה בממצאים, אשר בא לידי ביטוי במיוחד באיזורים הטרופיים, מעמיד בסימן שאלה גם את נתונים אחרים המצביעים על התחממות גלובלית (http://www.ghcc.msfc.nasa.gov/temperature.)
טיעונים אלו הוליכו את הNational Research Council בארה"ב להקים פאנל של מומחים לחקור את הנושא. המסקנות היו כי חוסר ההתאמה מקורה בסטיות מדידה שנובעות ממדידה לא רציפה לאורך הטרופוספרה, קרי מדידה רק של חלקה העליון. חלק זה הושפע בשנים האחרונות ממספר אירועים שהביאו להתקררותו מבלי להשפיע עלשאר חלק האטמוספרה , למשל התפרצות הר הגעש פיניטובו בפיליפינים, ב-91, ושריפות הענק ביערות הגשם של מזרח אסיה בשנים 96-98. ממצאים אלו מוליכים את הNRC למסקנה שייתכן ותהליך ההתחממות הינו אפילו מואץ עוד יותר מכפי שחשבו קודם לכן.
קיים טיעון נוסף מצד חוקרים המפקפקים בקיומה של התחממות גלובלית לגבי הפרספקטיבה של ההסתכלות המדעית. לטענתם סדרי גודל של שנים, עשורים, או אפילו מאות מתגמדים לעומת מחזורי אקלים קודמים. הם מציינים כי בסוף תקופת הקרח האחרונה היו שינויים חדים באקלים הן כלפי מעלה והן (אם כי פחות, מטבע הדברים), כלפי מטה.
הטענה לכך היא כי מחקרים חדשים המתבססים על קידוחים לקרח באיזור ווסטוק באנטרקטיקה לעומקים המייצגים עשרות אלפי שנים אחורה ממחישים בדיוק כמה נזק ייגרם משינוי של מספר מעלות. המקום הנוסף לבדוק שינויים ארוכי טווח הוא הים, שמהווה מאגר אנרגיה עצום, אשר שינויים בו מתחוללים לאט. ממדידת תכולת האנרגיה של האוקיינוסים עולה מסקנה חד משמעית - תכולת האנרגיה עולה בעקביות בעשורים האחרונים.

האם האנושות אכן אשמה?
הטיעון המשכנע ביותר כנגד מסקנה זו נעוץ בהיעדר מידע חד-משמעי על הסיבות לשינויים באקלים. הרבה לפני קיומו של המין האנושי, לא כל שכן לפני העידן התעשייתי, עברו על כדור הארץ שינויי אקלים חדים. האקלים ברחבי העולם התחמם והתקרר חליפין במחזורים שלא את כל הסיבות להן אנחנו מבינים. בין חלק מהסיבות המשוערות נמנים התפרצויות וולקניות, שינויים בקרינת השמש או חריקות בסיבוב כדור הארץ.
הבעיה היא שפעילויות האדם עשויות להשפיע בדרכים שאיננו מבינים ובהיקפים שאיננו יכולים לחזות אותם. פחמן דו חמצני למשל מיוצר כאשר דלק פחמימני נשרף, או כאשר יערות עולים באש, אבל תהליכים אלו גם מביאים לשחרור חלקיקי אפר לאטמוספרה. חלקיקים אלו מהווים גרעינים שסביבם מתווצרים עננים המביאים לירידת כמות הקרינה הפוגעת באדמה, וכך מביאים דווקא לירידה בטמפרטורות.